parshat ki titzei

through prayer, i call You into being,

stand You before me.

no longer hidden,

third person singular,

impersonal and removed.

but through prayer,

through insistence,

through belief,

i manifest You before me.

baruch Atah,

here You face me.

let this blessing not be in vain.

Parshat Ki Titzei, September 14, 1940

"You" is nochach, the second person accusative, whereas “He' is nistar, the third person. In Hebrew, nistar means "hidden." When the men of the Great Assembly determined the precise language of the prayers and blessings in which we say to God "You,'" explicitly uttering God's name, they surely succeeded in bringing about an immediate revelation of God. When we utter the blessing "Blessed are You, Adonai, our God..." surely God is truly facing us, and we can actually say "You," and the blessing is not in vain, God forbid.

...

How do we achieve this? With prayer. By saying “You" to God, a person achieves revelation of God, imminent. God speaks directly to him, teaching him Torah individually, directly and immediately. God says "you" to the individual in return. When this happens, each person can see and comprehend a part of the Torah that is uniquely his. This is because the Torah that God teaches someone individually and personally cannot be grasped by anyone else, while another person, in his turn, may comprehend what the first cannot

כי אתה נוכח, הוא נסתר, וכשתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה לומר בברכות ותפילות לד' בלשון "אתה" בשם ומלכות, בטח פועלים בדיבורים אלו לעשות התגלות אלוקית עד שיהיה ד' לנוכח לנו ממש, ונוכל באמת לאמור אתה, ולא תהא ברכה לבטלה חס וחלילה...

ואיך פועלים זאת, על ידי התפילה שאומר "אתה" ופועל התגלות אלוקית אליו לנוכח, אז ד' מדבר אליו ומלמדו תורה בפרטיות ג"כ בלשון אתה בנוכח, ורואה ומשיג כל אחד חלק תורתו מה שד' מדבר אליו ומלמדו שאין זולתו משיג, וזולתו משיג מה שהוא אינו משיג.